הסיפור של הנעליים החדשות

כתיבת תגובה / מחיי היומיום שלנו במדריד

אם הייתם אומרים לי לפני 10 שנים שאצליח לרוץ יותר מ-100 מטר ולהישאר בהכרה, הייתי נקרעת מצחוק כי זה כל כך לא הגיוני!!!

אז הסיפור התחיל לפני קצת יותר משנה, אחרי שהסרתי ממשקלי כ-30 קילו

(לא באמת יודעת כמה כי אחרי שעברתי את ה-100 ק”ג הפסקתי לבדוק).

יום אחד קמתי והחלטתי שאני צריכה שינוי.

הרגשתי שאני חייבת לחזור לרוץ (כן, אני מהמוזרים האלה שנהנים מריצות ארוכות).

השינוי התחיל בעצם לפני כמעט 4 שנים כשחשבתי לחזור לרוץ ואפילו לקחתי מאמן צמוד והצטרפתי לקבוצת ריצה.

אבל בגלל שהמאמן חשב שאני נינג’ה (תודה לצה”ל) הוא נתן לי תרגילים שכנראה לא ממש התאימו, וכך יצא שריסקתי את הברך ושנה שלמה אסור היה לי לעשות כל מאמץ מיותר…

אז לפני קצת יותר משנה חזרתי לריצות, הפעם בקצב שלי.

כל פעם היתה לי מטרה קטנה שאליה הייתי צריכה להגיע.

בהתחלה זה היה להצליח לרוץ 5 דקות רצופות, אחר כך לרוץ קילומטר אחד (לא חשוב הקצב, העיקר לרוץ) ולאט לאט הגדלתי את המרחקים…

במאי שנה שעברה נרשמתי (ברוב חוצפתי) לתחרות ריצה של 5 ק”מ. היה קשה. מאוד קשה.

כשהגעתי לקו הסיום שם חיכו לי בעלי והילדים מתפוצצים מגאווה, הבנתי שהאושר הזה שווה כל מאמץ!

מאז דרך אגב, גם בעלי וגם הילדים רצים בתחרויות וכולנו מגיעים לקו הסיום, כל אחד בקטגוריה שלו…

למה אני מספרת לכם את כל זה???

קודם כל – למקרה שלמישהו היה ספק ביכולות שלו – אם אני הצלחתי אז כל אחד ואחת יכולים!!!

דבר שני – אחרי שהכנסתי לשגרת יומי את אימוני הריצה כמובן שנשלו ממני עוד כ-10 ק”ג מיותרים (והנה הגענו לכ-40 ק”ג פחות) והיום אני מסוגלת לרוץ בקלות יותר

דבר אחרון – לפני איזה חודש, העזתי שוב להעלות את המרחק והפעם – נרשמתי לחצי מרתון מדריד!!!

עם ההרשמה מקבלים נעליים במהדורה מיוחדת והשבוע הן הגיעו!

וכמה שהן יפות!!!

הנעליים במהדורה המיוחדת לחצי מרתון מדריד
צילום: צוות רגוניס טורס
מסלול הריצה מוטבע על גבי הנעליים!
צילום: צוות רגוניס טורס
היו חייבים לדחוף את החתול (תושבי מדריד נקראים חתולים אבל על זה נדבר בפוסט אחר)
צילום: צוות רגוניס טורס

ניפגש במדריד

שלכם,

הדר רגוניס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *